EN | עב
.png){kind=logo}
הפקה של פסטיבל הסרטים הבינלאומי בערבה
דקאלוג:
מראה מקום
אוצרת: חנה רוטשילד
הרחבה מתוך התערוכה "מראה מקום" בגלרית עשוש
נכתב על ידי Mikołaj Jazdon
צולם על ידי Piotr Jaxa
עבור מפת הדקאלוג
לפניכם קטעים מתורגמים לעברית מתוך פרויקט מפת הדקלוג. הקטעים מלווים את הצילומים לפי סדר הופעתם בגלריה כשהראשון תלוי משמאל לדלת הכניסה.
מתחם שיכונים זה נבנה בשנות ה-70 בין הרחובות Inflancka ו-Dzika, באמצעות לוחות טרומיים מבטון מזוין. כל אחד מהבניינים נבנה, קומה אחר קומה, מפאנלים לגובה – כשכל קומה בצורת האות H. בניינים דומים הבנויים מפאנלים מסוג זה הוקמו גם בשכונת Służew nad Dolinką בוורשה, שגם היא שימשה אתר צילומים לסצנות של הדקאלוג.
דקאלוג פרק ראשון
בדקאלוג של קז'ישטוף קישלובסקי, העולם המודרני – עולם בו מצטלבות דרכיהם של אנשים מדורות ומקצועות שונים, כל אחד מהם נקרע בין תשוקות שונות ועומד בפני בעיות אוניברסליות קטנות או גדולות – בא לידי ביטוי בשכונה של בנייני דירות טרומיים, מבנים מפאנלים של בטון האופייניים לאדריכלות האירופאית של שנות ה- 50-70 מהמאה העשרים. עוד בשנות ה-70 המוקדמות, ניסה הבמאי להפיק סרט דוקומנטרי קצר אודות קומפלקס דירות אורבני שצמח ועלה בהדרגה מתוך אתר בנייה שומם. בתחילה התכוון לצלם סרט קצר של שש דקות מנקודת תצפית אחת לאורך כמה שנים, ולסיים בצילום תקריב של חלון אחד, בו נראים גבר ואישה צעירים הנפגשים בדירה. אחרי כן תוכנן רצף צילומים של שלבים שונים בחייהם: הנשיקה הראשונה, הריון, ולבסוף, ההורים הצעירים נהנים בארוחת בוקר עם ילדיהם. לקראת סיום הסרט, המצלמה מתרחקת ומציגה צילום רחב של הקומפלקס. כשהסרט, ששמו היה נרודז'יני (Narodziny ) (לידה), התקרב לשלב ההפקה, החל קישלובסקי לחפש את אתר הצילומים הטוב ביותר. הוא בחן חמש שכונות מגורים חדשות בשלבי בנייה בוורשה: Stegny ,Służew ,Marymont Ursynów והקומפלקס התחום בשלושת הרחובות: Stawka ,Inflancka ,Dzika. זה האחרון נראה לו כַּאתר המבטיח ביותר. למרות שהסרט מעולם לא הופק, סיפקה שכונת Inflancka חלק גדול מתפאורת המגורים של הפרק הראשון בדקאלוג, כמו גם בפרקים נוספים בסדרה.
מאגר מים זה נוצר באופן מלאכותי ב-1935 כשבנו סכר בתעלת Wystawowy (התערוכה). הוא ממוקם בין השכונות Gocław ו-Saska Kępa, מה שכנראה היה יובל של נהר הויסלה.
דקאלוג פרק ראשון
האגם הוא האתר של האירוע המרכזי והדרמטי ביותר של הפרק הראשון. אחר צהריים קר של חורף, נופלים כמה נערים מהשכונה שליד האגם, ביניהם פאוול (ווצ'יץ קלאטה (Klata), לחור בקרח וטובעים. קז'ישטוף (הנריק ברנובסקי [Baranowski]) מסתכל על הצוללנים המושים את גופתו חסרת החיים של בנו מהמים. בין רגע מתרסק העולם היציב, הצפוי, ה"ניתן לחישוב ותכנון", של האב. אירוע זה, המתואר בעמודיו הראשונים של תסריט הדקאלוג, קיבל השראה מקז'ישטוף פיישייביץ' (Piesiewicz), שחווה אחר צהריים חורפי מורט עצבים בשנות ה-80 המוקדמות כשבנו איחר לחזור הביתה ממשטח החלקה על קרח שהוקם במאגר מים קטן שכונה. היה זה ערב טעון רגשית, שהותיר חותם בלתי מחיק בזיכרונו: דמות של אב המחכה לבנו, בעוד המשפחה מתחילה להתפלל לשובו בשלום של הבן. את תפקיד האב שיחק הנריק ברנובסקי, במאי תיאטרון וחברו של קישלובסקי. קישלובסקי שקל תחילה לשחק את התפקיד בעצמו, אבל אחרי שצילמו כמה סצנות לדוגמא, ואחרי שהתייעץ עם צוות הצילום, זנח את הרעיון. בתחילה נבחר נער אחר לשחק את תפקידו של פאוול, אך הבמאי לא היה מרוצה ממשחקו וליהק מחדש את התפקיד. השחקן הצעיר הוחלף לווצ'יץ קלאטה וקישלובסקי צילם מחדש את הסצנות עם השחקן החדש.
כנסיית העלייה לשמיים היא אחת מסימני הנוף המוכרים ביותר באוז'ינוב (Ursynów), הידועה גם כ"שכונת חדר השינה" של וורשה. בתוכניות המקוריות לשכונה, שנערכו בתקופת הרפובליקה העממית של פולין, לא נדרשו מבני תפילה. אך במחצית השנייה של שנות ה-70 החליטו רשויות הכנסייה לייסד קהילה במקום זה. הכנסייה, שעדיין לא הושלמה בנייתה, נפתחה למתפללים במאי 1989.
דקאלוג פרק ראשון
קז'ישטוף, (הנרי ברנובסקי) השחקן העיקרי בסרט, נכנס לכנסייה ריקה המוארת בנרות בערב הכי חשוך בחייו. בנו היחיד טבע למוות, כמה עשרות מטרים ממקום עומדו. כביטוי לסירובו העמוק לקבל את הטרגדיה שהתרחשה זה עתה, מפיל האיש את המזבח המאולתר בכנסייה שאך נבנתה. שעווה מנר שנפל מטפטפת על פניה של גבירתנו מצ'נסטוחובה (Our Lady of Częstochowa) וזורמת על לחייה כמו דמעות. העתק האייקון המכובד ממנזר יאסנה גורה (Jasna Góra) מזכיר לנו שהאירועים הטרגיים מתרחשים בפולין, מקום בו למדונה השחורה יש תפקיד היסטורי חשוב.
בית הקפה במלון האירופי (European Hotel) היה מקום פופולרי בפולין למפגשים של טרום 1989, ולעתים קרובות הוזמנו לשם אורחים זרים. בין המבקרים היו אמנים ואינטלקטואלים הקשורים לאקדמיה לאמנויות שנמצאת בקרבת מקום, כמו גם לאנשי העולם התחתון בוורשה. בית הקפה היה האתר האהוב על אנשי קולנוע לצילום סצנות ב"עיר הגדולה".
דקאלוג פרק שני
בבית קפה במלון הגיבורה הראשית, דורוטה (קריסטיה ג'נדה), נפגשת עם גבר צעיר (אלכסנדר טרבצ'ינסקי [Trąbczyński]) שנשלח על ידי המאהב שלה, שכרגע נמצא במסע בחו"ל.
דקאלוג פרק חמישי
שתיים מתוך הדמויות מבקרות בבית הקפה בו זמנית, אך בנפרד: יאצ'ק לאזאר (Mirosław Baka), נווד בן עשרים, העומד לבצע פשע, ופיוטר בליצ'קי - (Krzysztof Globisz), מי שיהיה הסנגור הציבורי שלו, שהגיע לחגוג את ההצלחה בבחינות לשכת עורכי הדין.
הגדה השמאלית (המערבית) של הוויסלה - הנצפית בפרק הרביעי של דקאלוג מנקודת מבט מאניה בגדה הימנית - מבוטנת לאורכה. הגדה המזרחית של הנהר נשמרה ברובה בצורתה הטבעית.
דקאלוג פרק ארבע
אנה (אדריאנה בייז'ינסקה [Biedrzyńska]), מוציאה מעטפה שעליה כתוב "לפתוח לאחר מותי". העד היחיד להתנהגותה החשאית הוא הגבר המסתורי (ארתור ברצ'יס (Barciś) החותר בקיאק מכיוון הגדה הנגדית. עד שקט זה (שניתן להבחין בנוכחותו גם בפרקים אחרים) מזכיר את כארון (Charon), משיט המעבורת המיתולוגי המעביר את נפשות המתים לצדו השני של נהר הסטיקס. נראה כי הוא מזכיר לנו שאניה תזכה לפתוח את המעטפה המסתורית רק אחרי מות אביה; אך היא לא מצייתת לבקשת אמה, ופועלת נגד רצונו של אביה, שעודנו בחיים (יאנוש גאיוס [Gajos]) ובכך מפרה טאבו. הסודות שמורים בלהט על ידי המלאך ברציש (Angel Barciś) הממהר במורד הנהר בסירתו כאילו נשלח מהעולם שמעבר למנוע מהבת להפר טאבו. כמו חרב קדושה, פולחת סירתו הלבנה והמוזרה את הסצנה ואת הבלבול שלנו עצמנו.
אחת השדרות המוכרות ביותר והמרשימות ביותר במרכז ההיסטורי של וורשה, שדרות פרברי קרקוב (Krakowskie Przedmieście), המשתרעת לאורך כ-1.1 ק"מ מכיכר הטירה עד לפסל של ניקולאוס קופרניקוס, ומהווה את החלק הצפוני של הדרך המלכותית. שמה הנוכחי מאזכר את קרקוב, עיר הבירה לשעבר של פולין, לשם השדרה הובילה בעבר.
דקאלוג פרק חמש
בלוקיישן הזה יאצק לאזאר (Jacek Łazar) מסתובב בשדרות פרברי קרקוב ומתכונן לבצע את פשעו המפלצתי. הוא עובר ליד חבורה של אוהדי-כדורגל חוליגנים, היה עד להכאה ברוטלית, ובעצמו מעורר מהומה כשהוא דוחף גבר צעיר בשירותים ציבוריים ומגרש להקת יונים בעת שאישה מבוגרת מאכילה אותם.
בניין מספר 12 ברחוב נואקובסקי, נבנה ב-1912 בסגנון אדריכלות מודרני. בתקופת מלחמת עולם השנייה בנו דייריו חדר תפילה והעמידו פסל של מאריה הבתולה הקדושה, בחצר הפנימית, ושם הוא עדיין עומד.
דקאלוג פרק שמונה
החצר הפנימית של בניין זה ופסלון הבתולה הקדושה מהווים עדות אילמת להיסטוריה, אחד האתרים בדקאלוג הקשור באופן מורכב לזמנים עברו. הוא גם מופיע בסצנת הפלאשבק היחידה בסדרה. בלילה חשוך בשנת 1943, בוורשה תחת הכיבוש הגרמני, מובלת ילדה יהודייה לאחת הדירות בבניין זה, מחפשת מקלט. את קו העלילה הזה ביסס קישלובסקי על סיפור אוטוביוגרפי שסיפרה לו חנה קרול, סופרת מפורסמת ומחברת מספר ספרי עיון בנושא השואה. שתי הגיבורות של דקלוג פרק שמונה (מריה קושיאלקובסקה [Kościałkowska]) ותרזה מרקצ'בסקה (Marczewska) מבקרות בבניין בו דרכיהן הצטלבו באותו לילה בזמן המלחמה. המבנה נושא את הצלקות של עידן לאחר המלחמה בוורשה, כשבתים ישנים לא תוחזקו שנים רבות, ולאט לאט התדרדרו למצב בו לא ניתן עוד לתקנם, והדירות הגדולות של עידן טרום המלחמה חולקו ליחידות משנה קטנות יותר. המחבר השותף של התסריט, קז'ישטוף פיישייביץ', עורך הדין, תרם לסיפור זה את הנושא, "אשמה שאינה ניתנת לערעור": התחושה שחווים אנשים כמו אימו, שהיו עדים לפשע, אך חסרי יכולת להתערב. בתקופת מלחמת עולם השנייה אימו של פישייביץ' ראתה קצין נאצי שהוציא אם יהודייה ותינוקה מביתם, קרע מזרועותיה את התינוק, הטיח את גופו אל קיר וניפץ את ראשו הקטן, ואז זרק את גופתו לתוך המשאית אליה הובלה גם האם האומללה יחד עם עצורים נוספים. אימו של פיישייביץ' סיפרה לו את הסיפור פעמים רבות לאורך חייה, כשהיא משחזרת שוב ושוב את זיכרון המאורעות שהייתה עדה להם מהחלון.
ממוקם בשכונת Targówek בוורשה, הקומפלקס של בית החולים ברודנו מורכב משנים עשר בניינים. הוא נפתח באופן רשמי ב-22 לינואר 1981.
דקאלוג פרק תשע
רומן (פיוטר מכאליקה [Machalica]), מנתח לב, פוגש זמרת צעירה, אולה (ג'ולנטה פייטק [Piętek]), שמאושפזת בבית החולים וממתינה לניתוח לב. היכולת שלה לשיר תלויה בהצלחת הניתוח. העיסוק בקריירה כזמרת הוא למעשה שאיפתה של אימה יותר מאשר שלה עצמה, אך לאחר הניתוח משנה אולה את השקפתה על החיים, ומגלה את הרצון לשיר ולהישמע. הנושא של זמרת כשרונית הסובלת ממחלת לב נבחן לעומקו יותר בסרטו של קישלובסקי "חייה הכפולים של ורוניק". בשני הסרטים הוא משתמש בקולה של אותה זמרת, אלזבייטה טווארניצקה [Towarnicka]. אולה שרה לצלילי מוסיקה שהלחין ון דן בודנמאייר, שיצירתו נשמעת גם בסרט על שתי הוורוניקות וב'שלושת הצבעים': 'כחול'. המלחין ההולנדי מהמאה השמונה עשרה הינו דמות בדיונית; השם הינו פְּסֵאוּדוֹנִים אמנותי שהשתמש בו זביגנייב פרייזנר שהלחין את המוסיקה לדקאלוג, וגם לסרטיו המאוחרים יותר של הבמאי הפולני. שיתוף הפעולה בין קישלובסקי לבין פרייזנר ופיישייביץ' התחיל בסרט (1985) No End (תורגם לעברית בשם "לשכב עם זר") והמשיך עד למותו של קישלובסקי. ב-1998 פרייזנר הלחין את 'רֶקְווִיאֶם לחברי', והקדיש את היצירה לזכרו של קז'ישטוף קישלובסקי. הדימוי של אמן צעיר המתמודד עם מגבלות מסוימות – לדוגמא, הסיפור של הזמרת הצעירה בדקלוג פרק תשע - מופיע בחלק מסרטיו המוקדמים של קישלובסקי: הסרט הדוקומנטרי "שבע נשים בגילאים שונים" והסרט Camera Buff.
הבניין, בסגנון מודרניסטי מוקדם, בתכנונו של ג'וזף הנדזלוויץ' (Józef Handzelewicz), נבנה ב-1922-23. לאחר הריסתו במלחמת עולם השנייה, הוא נבנה מחדש ב-1961, נמוך בקומה אחת מהמקור, כדי לשמש כמשרד הראשי של הדואר הפולני.
דקאלוג פרק עשר
בבית הדואר קונה ג'רזי בולים מהפקיד (זהו טומק, הדמות המרכזית בדקאלוג פרק שש אותו משחק אולַף לובשנקו [Olaf Lubaszenko]). בסופו של דבר, למרות כל הצרות שהאחים עברו לאחר שקיבלו בירושה את אוסף הבולים מ"קורזן" (שם המלחמה של אביהם שנפטר), עדיין יש להם תשוקה עמוקה לבולאות. בשלהי המאה העשרים, היה איסוף בולים בין התחביבים הפופולריים ביותר בפולין. מועדונים של אספנים, כמו זה שביקר בו אביהם של האחים, צצו בכל הארץ. אחד מהם הוצג בסרט דוקומנטרי קצר "במועדון", In the Club (1963) של קאזימייז' קאראבש (Kazimierz Karabasz), שהיה פרופסור בבית הספר לקולנוע בו למד קישלובסקי, בעת שתדאוש פלקה (Tadeusz Pałka), מהסטודיו לסרטים דוקומנטריים בוורשה, המקום בו עבדו שלושתם, הפיק סרט דוקומנטרי קצר ב- 1975 שנקרא "האספן" The Collector, המספר על בולאי זוכה-פרסים שצבר את האוסף שלו במחיר העמדת אשתו ובניו בקשיים רציניים. אפילו עכשיו, במאה העשרים ואחת, בולים ממשיכים ליצור תשוקה עזה לבעלות עליהם. עשרים שנה לאחר שצולם הפרק, נגנב סט היסטורי של בולים המוערך בכמה מיליוני זלוטי ממוזיאון הדואר ותקשורת בוורוצלאב -(Wrocław). במקום הבולים המקוריים שגנבו, הניחו הגנבים החצופים בולים מזויפים באיכות גבוהה. כשקראו לקוונטוין טרנטינו לקבל את הפרס לתסריט המקורי הטוב ביותר בטקס האוסקר בשנת 1995, הוא רכן לעברו של קז'ישטוף פיישייביץ' (שגם היה מועמד לקבל פרס עבור התסריט של "שלושת הצבעים: אדום") ואמר: "למדתי לכתוב תסריטים על ידי צפייה בדקאלוג עשר".
בית הקברות הציבורי הצפוני שאינו דתי, הוא אזור הקבורה הגדול ביותר בוורשה ואחד הגדולים ביותר בכל אירופה, משתרע על שטח כולל של 1.5 קילומטרים רבועים. האדמה הוקצתה לכך עוד בשנות ה-60, בקצה הצפוני של העיר וגם בחלק מהעיירה וולקה וגלובה (Wołka Węglowa), וזאת הסיבה שהמקום מכונה לרוב "בית הקברות Wólka".
דקאלוג פרק עשר
סצנת הלוויה, שצולמה בבית הקברות הגדול ביותר בוורשה (וכנראה אחד הגדולים ביותר בכל אירופה), היא תחילתו של סיפור על יורשים וירושות. אחת ההשראות לסיפור הוא עיטור מזבח מהמאה החמש עשרה בצורת עשרת הדיברות, שהמחבר השותף, קז'ישטוף פיישייביץ', ראה בטיול של בית הספר במוזיאון הלאומי בוורשה.